רביב קרוטרו נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. התובעת, ילידת 1974 ובת 39 כיום, מרצה ויועצת בתחום לקויות למידה, עתרה נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, עקב תאונת דרכים מיום 22/11/10 (להלן – התאונה).

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3. ד"ר הוס מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותה של התובעת בתחום האורטופדי (להלן– המומחה).

המומחה קבע, בחוות דעת מיום 14/04/13, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% כתוצאה מהתאונה (בגין "הגבלה מינימלית של תנועות עמוד שדרה צווארי").

4. לאחר שמיעת עדות התובעת ויוסי סיוון, ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות: התיעוד הרפואי ונתוני ההשתכרות של התובעת), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

4.1. נכות תפקודית –

נוכח מהות הפגיעה וההגבלות שנותרו לתובעת כתוצאה ממנה (על פי הקביעות בחוות דעת המומחה) ונתוני השכר של התובעת לפני ולאחר התאונה (ראה להלן), אני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת נמוכה משיעור נכותה הרפואית.

4.2. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקי התובעת כתוצאה מהתאונה כדלקמן:

4.2.1. כאב וסבל –

בשים לב למהות הפגיעה, תקופת אי הכושר לאחר התאונה, לקביעות המומחה בחוות הדעת, הטיפולים להם נדרשה התובעת ולכל פרמטר רלוונטי נוסף, אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה - סך של 13,000 ₪ נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

4.2.2. הפסדי השתכרות לעבר –

הוצגו אישורי אי כושר ל 14 יום לאחר התאונה.

על פי הנתונים שהוצגו, התובעת עבדה ב 3 מקומות לפני התאונה (מכללת גורדון, אוניברסיטת חיפה וכעצמאית) והשתכרה בממוצע 8,924 ₪ ברוטו לחודש.

בשנים 2011 ו-2012 חלה עליה בהשתכרות התובעת וממוצע שכרה החודשי ברוטו בשנת 2012 עמד על 10,518 ₪ לחודש.

התובעת אישרה בעדותה כי לא נגרמו לה הפסדי שכר לאחר התאונה (עמוד 14 לפרוטוקול ישיבת 09/07/13).

בסיכומיה טענה התובעת כי שכרה "ככל הנראה שולם ע"ח ימי מחלה" ועתרה לפיצוי בסך 9,676 ₪ בגין ראש נזק זה.

בתלושי השכר שהוצגו על ידי התובעת, לא מצוין כי שכרה בתקופה זו שולם על חשבון ימי מחלה.

אשר על כן, אני קובע כי לא הוכח על ידי התובעת (גם באמצעות אסמכתאות אחרות), כי בפועל לאחר התאונה קיבלה את שכרה בתקופה הנטענת על חשבון ימי המחלה. בנוסף לא הוכח על ידה כי נגרם לה הפסד כלשהו עקב ניכוי ימי מחלה צבורים לאחר התאונה וכתוצאה ממנה וכן כי היא זכאית לפדיון ימי מחלה צבורים עם עזיבת מקום העבודה ומהי הנוסחה לפיה יש לכמת את ההפסד הנטען.

מן המקובץ, לא ייפסק פיצוי בראש נזק זה.